עמוד 7: ציטוטים יהודיים

"לבי במזרח ואנכי בסוף מערב. איך אטעה את אשר אכל ואיך יערב. איכה אשלם נדרי ואסרי, בעוד. ציון בחבל אדום ואני בחבל ערב. יקל בעיני עזב כל טוב ספרד, כמו. יקר בעיני ראות עפרות דביר נחרב."
– יהודה הלוי, רופא, משורר ופילוסוף אנדלוסי (ספרדי). בערך 4835 – 4901
לבי במזרח.

"היהדות איננה רק תוספת לחיים; היא כוללת את כל החיים. להיות יהודי אינו רק חלק ממשימת חיינו, אלא מכלול חיינו כולו. להיות יהודי בבית הכנסת ובמטבח, בשדה ובמחסן, במשרד ובדוכן, כאב וכאם, כמשרת וכאדון, כבן וכבת, כאדם וכאזרח; במחשבותינו וברגשותינו, במילים ובמעשים; בשעת רווחה ובשעת מצוקה; עם המחט ועם הפטישה, עם עט ועם האזמל — חיים הנישאים על־ידי המחשבה האלוקית ומעוצבים לשלמות על־ידי הרצון האלוקי — זו משמעות היות יהודי."
– שמשון רפאל הירש, רב ראשי (אורתודוקסי) גרמני במורביה. 5568–5634
Hirsch, S. R. (1854): Die Religion im Bunde mit dem Fortschritte. [תרגום: צ'יקו נויי].

"אם השאיפות הלאומיות של העמים השונים אשר קמו וחיו לעינינו נחשבו כצודקות בעצם, – וכי אפשר עִם זה להטיל ספק בצדקת שאיפות כאלה גם מצד היהודית? יותר מאלה העמים משפיעים הם היהודים על חיי הקולטורא של העולם כולו; יותר מאלה הגדילו הם לעשׂות לטובת האנושיות יכולים הם להראות על עבר הסטורי, גזע משותף נקי מתערובת, כוח חיוני שאינו פוסק, אמונה בלתי רופפת ומגלת ענוּיים שאין דוגמתה; יותר משחטאו העמים לאיזו אומה אחרת שבעולם – חטאו ליהודים. והאמנם כל זה אינו מספיק עדיין לעשׂותם מוכשרים וראויים לרכוש להם ארץ-מולדת? שאיפת היהודים לאחדות לאומית-מדינית ולעמידתם ברשות עצמם, מלבד היותה צודקת בעצם, כזו של כל שאר העמים הנדכאים, הנה בהכרח תהיה גם טובה בעיני העמים אשר – בצדק או שלא בצדק – יחשבונו לצנינים בצדיהם."
– יהודה לייב פינסקר, מייסד רוסי של התנועה הפרוטו-ציונית 'חבת ציון'. 5581–5651
יהודה לייב פינסקר: אוטואמנציפציה. [תרגום: אחד העם].

"הציונות הציבה לעצמה מטרה נעלה ופעולה פילנתרופית: לשמור ולעזור ליהודים הנרדפים, המדוכאים והמושללים מזכויותיהם. לכן תנועה עולמית זו ראויה לתמיכה אפקטיבית מכל אדם טוב, בלי הבדל אזרחות, גזע או דת."
– ארמין ואמברי, מטייל הונגרי. 5592–5673
Ungarische Wochenschrift (1902). Seite 2. [תרגום: צ'יקו נויי].

"עם כעם ישראל, שבמשך כשלושת אלפים השנים לעולם לא היו בו אנאלפביתים (אפילו בזמנים שבהם לא היה חינוך חובה), ואף כוחות הגיהנום לא יכלו לשדודו במשך אלפי שנים; ועדיין יש לו די כוח לחיות באורח חיים עצמאי, ולא ניתן למחוק את קיומו. כעם יש לנו היסטוריה פרודוקטיבית ומשפיעה; המעבר אל החירות הראשונה בתולדות העולם היה יציאת אבותינו ממצרים. רק לאחר מכן החלה היסטוריה של הגויים. אבל היסטוריית ישראל היא בעיקרה היסטוריית רעיון, היסטוריה של מחשבה, שהשפיעה וכיוונה את העולם. האמת הראשונית בעולם היא האמת היהודית. ספרותנו הקלאסית, המוכרת גם בשם 'התנ"ך', תורגמה לשפות ותרבויות רבות ואף לחברות חצי-תרבותיות, ומשמשת במאות מיליוני בתים כספר בית וספר דתי. מנהיגים מכל הדתות נעזרים במזמורים שלנו (תהילים). כל מה שחסר בשלמותו של העם היהודי הוא רק מולדתו."
– קרפל ליפה, רופא פולני. 5599–5675
Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des Zionisten-Kongresses in Basel. 29. bis 31. August 1897. Seite 3. [תרגום: צ'יקו נויי].

"רק במזרח אירופה יש המוני יהודים, בתוכם שוכנים כוחות יצירה עצומים; יש להם זכות לנסות ליישב את ארצם כמדינה עצמאית. (…) במדינות אחרות, על היהודי אולי להתפייס עם העובדה שלא יזכה לעולם בדבר אחד: אזרחות מלאה. התשובה המעשית ברורה: להקים מוסד פוליטי־דתי עצמאי משלו."
– גאורג ברנדס, סופר דני. 5602–5687
Georg Brandes über den Zionismus. In: Jüdische Rundschau XXIX (1924) Heft 2 (8.1.1924). Seite 12. [תרגום: צ'יקו נויי].

"הציונות הראתה לעולם שהיהודי לא איבד את בטחונו העצמי. היהודי חיזק את המאמץ לשיקום ארץ־ישראל. ואף אם הוא אינו יכול להקים מדינה יהודית, בכל זאת הוא אפשר את השיבה אל מולדתנו העתיקה; הוא הציל את המולדת ממצב שקיעה שבו נמצאו ארץ־ישראל וחלק גדול מהאוכלוסייה היהודית."
– יעקב שיף, בנקאי אמריקאי-גרמני. 5607–5680
Jacob Schiff über das Technikum in Haifa. In: Die Welt 18 (1914) 30 (24.7.1914). Seite 12. [תרגום: צ'יקו נויי].

"והקול נשמע בגולה, כי יש בא“י אכרים עברים אמתיים, כלומר אכרים אמתּיים, החורשים וזורעים וקוצרים בידיהם ממש; ועברים אמתיים, אנשים מן הישוב, הבאים מן השׂדה בערב וקוראים ושונים, ויין לא ישתו לשכרה… אכרים עברים בדור האימנציפציא השלמה! חזיון כזה יקר מאד בארצות הגולה ולא יאומן כי יסופר… ומה יפלא איפוא, כי רבים מגדולי עמנו התחילו לבוא לא”י, כדי לראות בעיניהם את הפלא? וכשבאו וראו כל זה ויתר מעשׂי האגודה, הרגישו בלבם רגש אהבה עמוקה לארץ־אבותיהם ולאחיהם היושבים עליה, המפארים שם ישׂראל לעיני העמים בחייהם הטבעיים והבריאים."
– אחד העם, מייסד פלסטיני-אוקראיני של הציונות התרבותית. 5616–5688
אחד העם (1891): מכתב גלוי לאחַי ברוח.

"הציונות תיצור את התנאים הפוליטיים והכלכליים בארץ־ישראל, שיבטיחו לעם־נו חיים שמחים; הציונות תחדש את התרבות העברית; ובסופו של דבר תסלול הציונות את הדרך להקמת סנהדרין. (…) אנו, בני ישראל, לא חיינו במשך מאות שנים של סערה ולחץ רק כדי לוותר עכשיו מול הקשיים. גזע בעל ההיסטוריה הגאה שלנו והמסורות הגדולות שלנו, לעולם לא יוותר על האידיאלים, השאיפות והתקוות שלנו. איננו גזע חלש או מפונק; עדיין אנו מסוגלים לעצב לעצמנו גורל הראוי לגדולת עברנו. (…) כשהתחייה הזאת תושלם, נהיה שוב עם הספר, ונעביר לעמי העולם את הלקח היהודי שלפיו לא בכוח ולא באלימות, אלא הרוח האלוהית תעניק להם סמכות מוסרית."
–  קלרנס דה סולה, קבלן ודיפלומט קנדי. 5619–5681
Rede des Präsidenten der kanadischen Federation Herrn Clarence I. de Sola. In: Die Welt. Vol. 18 (20/02/1914) Issue 8, page 198. [תרגום: צ'יקו נויי].

"אםהאם יהודי מבין מה שמונח במילים – 'פיסת ארץ, פינה משלנו'? האם יהודי מרגיש עד כמה היא נחוצה וחשובה לכל אחד מאיתנו, ולעבור הקהילה כולה, עבורנו? האם יהודי אי־פעם חושב איך ניראה בין אומות העולם, אם תהיה לנו פיסת ארץ, פינה משלנו – שנפסיק להיות צוענים נודדים, מוקצים ולא רצויים? (…) עלינו לשאוף שדבר זה יהפוך לאידיאל של כל עמנו. עלינו לשאוף שהנשים ובנותינו יבינו זאת, כדי שילדינו יגדלו תחת הדגל הלאומי שלנו, כדי שילדינו יהיו ילדים יהודים שאינם מתביישים בעמם."
–  שלום רבינוביץ' / שלום עליכם, סופר אמריקאי-אוקראיני ביידיש. 5619–5677
שלום עליכם (1984): לשם מה צריכים היהודים ארץ משלהם. [תרגום: צ'יקו נויי].

"האמצעים החומריים וההתפתחות התרבותית שאנו מביאים לארץ מועילים גם לאוכלוסייה הערבית, ויעודדו שיתוף פעולה הרמוני בין שני היסודות הלאומיים, הקשורים זה לזה בגזע ובשפה. בעבודתנו הציונית אנו בלב אחד עם כלל האנושות, שכן אנו חשים שעם שאיפותינו אנו שותפים לידידות מתמשכת עם מיטב יוזמי התרבות האנושית, כאשר אנו נושאים על כתפינו את המשימות הגדולות, את המטרות הנעלות של שלום והתקדמות חברתית. משום כך אנו משוכנעים שכל הממשלות וכל העמים יתייחסו לפרויקט השלום שלנו בחיוב; שהרי לרוב המדינות יש אינטרס חומרי ומוסרי בשיקומו של המזרח ובהפיכתו למוקד של תרבות פורחת."
–  אוטו ורבורג, בוטנאי פלסטיני-גרמני. 5619–5699
Die Wahrheit. 1913 Heft 35 (5.9.1913). Seite 4. [תרגום: צ'יקו נויי].

"התקווה, המקושרת בעיני יהודים רבים ואף גויים רבים בקיומה של מדינה יהודית, מושרשת באמונה שהאפשרויות החדשות לפיתוח יולידו ערכים שיהיו לברכה לא רק ליהודים עצמם, אלא לאנושות כולה."
–  אלויס פיק, רופא פנימי בוהמייני. 5619–5706
Die Wahrheit. 1913 Heft 35 (5.9.1913). Seite 4. [תרגום: צ'יקו נויי].

"עם ישראל לא שלח מיסיונרים כדי להביא את האמונה לבני האדם. אך מה הצורך במיסיונרים, אם עם ישראל עצמו הלך אל הגויים כשליח ה' צבאות, וחרט את אמונתו על לב האבן של האדם בעט שטבול בדמו שלו עצמו?"
– דוד פיליפסון, רב וסופר אמריקאי. 5623–5710
Baron, J.L. (1996): A Treasury of Jewish Quotations. [תרגום: צ'יקו נויי].

"המטרה הבאה [של הציונות] היא כמובן העתקת המוני אנשים סובלים, הנתונים תחת עול האבסולוטיזם, הקפיטליזם והאנטישמיות, יותר מכל קבוצה אנושית אחרת בהיסטוריה של העולם, אל מצב שבו יעמדו זקופים מבחינה פוליטית וחברתית. כמאמץ מסוג כזה אי־אפשר לשפוט את הציונות; מנקודת מבט זו ניתן רק לארגן אותה, והיא כבר איננה חובתה של היהדות בלבד, אלא של האנושות כולה. (…) אם (…) המשאבים הזמינים של הון ואנשים ינוצלו בשלווה על אדמה מתאימה תחת מסגרת חוקית מספקת, אין לי ספק שההתיישבות תהיה הצלחה. הציונות, כחלוץ של השיקום החברתי, תמלא את התקוות הישראליות העתיקות, שממשפחת דוד יקום המשיח ויגשים את ממלכת אלוהים עלי אדמות. במילה אחת: אני ציוני, במידה שאני סוציאליסט דבק."
– פרנץ אופנהיימר, סוציולוג אמריקאי-גרמני. 5624–5703
Oppenheimer, F. (1903): Einschränkung der jüdischen Einwanderung in Amerika. In: Die Welt. 7. Nr. 10 (6.3.1903). [תרגום: צ'יקו נויי]

"הציונות לא הייתה רק תנועה פוליטית של יהודים חילוניים. היא הייתה, למעשה, כלי בידי ה' כדי להכין את התכנית האלוהית ולהחל את חזרת היהודים למולדתם: לארץ שהובטחה לאברהם, ליצחק וליעקב. ה' חפץ שבני ישראל ישובו למולדתם כדי להקים מדינה שבה יוכלו היהודים לחיות לפי חוקי התורה וההלכה, ולממש את מצוות ארץ-ישראל (אותן מצוות דתיות שניתן למלא רק בהתיישבות בארץ). יתר על כן, לכבוש את ארץ-ישראל ולהתיישב בה היא מעשית מצווה, ויש לנהוג בהתאם. לכן יישוב ארץ-ישראל הוא חובת היהודים הדתיים, ותמציתה של הציונות היא למעשה לבצע את רצון ה'."
– אברהם יצחק הכהן קוק, רב ראשי פלסטיני-לטבי. 5626–5696
Fishman, T. & Samson, D. (1991): Torat Eretz Yisrael. [תרגום: צ'יקו נויי]

"אני דורש בקול חזק תמיד שהיהודים יהיו חופשיים באדמה חופשית, ואיך אני מבין 'אדמה חופשית'? זו היא אדמה שהיא חופשית מכיבוש זר, וגם מכיבוש של האדמה והעם שלה על ידי מעמד גבוה יותר."
– ברנאר לזר, עיתונאי צרפתי. 5626–5664
Bernard Lazare an Max Nordau (1900): In: Die Welt 4. Nr. 35 (31.8.1900). Seite 12. [תרגום: צ'יקו נויי]

"להסליל דרך אחת בשביל כל היהודים, שהם נאלצים לנדוד; בשביל העניים הנזקקים; בשביל היהודים הפצועים שנפגעו על ידי אלימים; ובשביל היהודים הדתיים, שמתאפלים על הדרדרות העם ועל חורבן בית המקדש. לתת מטרה הגיונית לכולם שמרגישים את עומס הגלות; ולהעלות את המחאה הפרטית שלהם לרמת חובה מוסרית כדי לשקם את החיים היהודיים. זאת המטרה של הציונות, תנועה שנולדה מייסורים יהודיים ושמתחשבת בכל שכבות היהדות. הציונות היא תופעה ממשית של החיים היהודיים. שורשיה נמצאים בעמדות הכלכליות והחברתיות של היהודים, במהפכה המוסרית שלהם ובמאמצים האידיאליסטיים לתת תכנים טובים יותר לחייהם ההמוניים. היא נישאת על ידי הכוחות הפעילים והיוצרים של החיים היהודיים."
– נחמן סירקין, מייסד בלארוסי הציונות הסוציאליסטית. 5629–5684
נחמן סירקין (1898): שאלת היהודים ומדינת היהודים הסוציאליסטית. [תרגום: צ'יקו נויי]

"תחת 'ציונות' אנו מבינים את התנועה שרוצה במציאות הגירה לארץ ישראל, לא רק ליצור קהילה יהודית בה, אלא גם להפוך את העם היהודי של 'סוחרים' ובעלי החנויות לעם לאומי חקלאי ותעשייתי. (...) אנו, היהודים, חשים רגשות לאומיים כמו כל העמים האחרים. אנו לא רוצים להיות 'יהודי חצר' או יהודי חסות של מפלגה זו או אחרת; אנחנו רוצים להתרכז בכל כוחותינו בהשגת העצמאות."
– דוד פארבסטין, פוליטיקאי שווייצרי-פולני. 5629–5714
Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des Zionisten-Kongresses 1 (1898) Basel, 29. bis 31. August 1897. Seite 106. [תרגום: צ'יקו נויי]

"אף גורם אחר לא מסוגל לשמור על ארץ זו. לערבים יש שטחים נרחבים. (...) יש להם שטחי אדמה עצומים ונקודות גישה לים התיכון, עם נמלים טובים יותר מחופה של ארץ ישראל, הענייה במפרצים אך עשירה בצוקים. בכל זאת, יש להם גם גישה לים סוף ולאוקיינוס ההודי. ארץ ישראל קטנה; שטחה מזכיר את גודלה של אוסטריה התחתית, ולכן אין בה כל צורך חיוני עבורם. ואם אינם מוסתים, אינם רואים בארץ ישראל צורך חיוני כלל ועיקר. (...) מלבד זאת, ליהודים יש קשרים וקשר מתמשך לארץ ישראל מאז ומעולם. זו ארצם, אדמת שורשיהם; ובהתחשב בכך שובמשך אלפי שנים לא ניתן היה לקרוע את החוטים בין העם לארצו, ארץ ישראל תישאר תמיד ארץ היהודים ואדמת שורשיהם. ננצח. אמן."
– זיגמונד זלצמן / פליקס זאלטן, סופר הונגרי. 5630–5706
Wiener Morgenzeitung. Heft 2097 (21.12.1924). Seite 2. [תרגום: צ'יקו נויי]

"הענן הכהה והכבד הזה, שריחף מעל רוחך וחלש והבער אותה, מתפזר תחת שמש המחממת של ארץ ישראל. רק שעכשיו, כשאני נמצא בארץ ישראל והרוח שלי מרגישה בטוחה לגבי העתיד, אני מבין כמה עולות כבדים מכבידים על ליבי בגלות. (...) ארץ ישראל היא הדאגה העיקרית שלנו, מרכז כל עניינינו. (...) העם והארץ נפגשים; המפגש של תאומים שפוזרו זה מזה זמן רב נעשה עתה פתאומי ועז, כמו משיכה כימית. בארץ ישראל תמצא כל היהדות את גאולתה. (...) ההכרה היהודית והשמחה היהודית ימצאו את גאולתן. מקור הייאוש הוא חולשה; מקור השמחה הוא כוח. עכשיו נהיה חזקים, וחיינו יעשו שמחה גדולה אחת. כמה אנרגיה תזרום בתוכנו! כי החלק הגדול ביותר של האנרגיה שלנו הלך לאיבוד בבניית חומות הגטו. (...) היום, כל האנרגיות האלה ישתחררו כדי לבנות ערים חדשות כמו תל אביב, להקים פרדסים, לפתוח תעשיות יהודיות ולהקים אוניברסיטאות יהודיות."
– שלמה "יהואש" בלומגארטן, משורר אמריקאי-ליטאי ביידיש. 5631–5688
יהואש (1914): מניו יורק ועד רחובות וחזרה. [תרגום: צ'יקו נויי]

"עדים למאבק, להתמדה ולאידיאליזם של המתיישבים — שהם לא רק הופכים את המדבר לאדמה מתאימה למחיה, אלא גם מעצבים את עצמם לחקלאים מיומנים. זהו מקור לגאווה לאומית הולנדית, שארצם הנמוכה נכבשה מן הגלים. אבל כאן, הארץ נכבשה לאחר מאות שנים של חורבן, הזנחה, התאבנות, התרוששות, תשישות וריקבון. בהולנד גדלו מהנדסים הידרוליים; אך כאן, צומחים חקלאים בני עם הספר והמסחר. במילים אחרות, אם יורשה לי לנסח זאת כך, מן הסוחרים נעשו פועלים בטוחים בעצמם, וחקלאים מיומנים. מי שידע זאת מראש, לא יכול היה להאמין; ומי שרואה זאת היום, משפשף את עיניו כאילו התעורר מתרדמה ארוכה ועמוקה. ואז... עליו להתרגל למראה. רק אז מתחילים להבין ולהרגיש כיצד העיר הפכה את היהודים לבוני ערים, וכיצד האדמה הפכה אותם לחקלאים. הם באים מכל מדינה, אנשים מכל שכבות העם והמקצועות, ומופיעים כאן כבעלי אדמות, כבעלי חלקות. (...) אוי, הילדים העברים האלה! הם בכל מקום. ובייחוד ביישובים: ילדים רבים, ילדים יפים, הילדים היחידים של אלה שנולדו בגטאות מזרח אירופה, והיום הם משחקים באור החיים החופשיים של הארץ החדשה הזאת. המפקפק, שמסרב בפשטות להאמין שהעברית היא שפה חיה וקיימת, צריך רק להקשיב לילדים האלה. איני חושב שאני מדמיין: כשאני שומע עברית שונה מפי הילדים בבתי הספר, ברחובות, בשדות, מן העברית של הוריהם, אני חש בכך. אצל ההורים השפה נלמדת; אצל הדור החדש על אדמת ישראל, השפה היא טבע שני. כמובן שיש שגיאות לשון, חטאי דקדוק מקסימים! אך מפיותיהם פורחת וצומחת השפה החדשה־הישנה הזאת. הם היוצרים."
– שמעון דה פריס, רב הולנדי וחוקר עברית. 5631–5705
Vries, S.P. (1932): Joodsch-Palestina. P.67-68. [תרגום: צ'יקו נויי]

"אנחנו האמנו שזוהי שליחותה של בריטניה: להחזיר את השגשוג והציוויליזציה לארצות הקדומות הללו, שהיו פעם במרכז החיים התרבותיים ובמוקד ההישגים של העולם ושל המחשבה היוצרת שלו. ידענו (...) שההתחדשות האמיתית יכולה לבוא רק מהשפעה אינטימית ועמוקה יותר. ונראה כי רק היהודים יכולים להעניק את ההשפעה הזאת. רק הם צריכים להביא למזרח את הציוויליזציה המערבית עם ההבנה האינסטינקטיבית של התכלית שלה. מעל הכול, הם יבואו לא כפקידים זמניים, ואף לא כמתיישבים בלבד, אלא כעם החוזר אל מולדתו, כדי לזהות את עצמו ללא סייג ובלב שלם עם גורלה של הארץ."
– יעקובוס קאן, בנקאי הולנדי. 5634–5716
Amery, L.S. (1939): Speech in House of Commons, May 22nd 1939. [תרגום: צ'יקו נויי]

"מאמצים גיבורים כאלה, המאבק עם האדמה, עם האקלים, עם עוינות הבדואים, ועם העוני, ניכרים בהיסטוריה של החלוצים של שנות השמונים. (...) העובד היהודי בארץ ישראל, באומץ ליבו, בהתמדתו, ברוח הקהילתית שלו ובתשוקתו, הוא אולי המופת הבולט ביותר מבין טיפוסי היהודים החדשים, שבאמצעותם העניקה תנועת הרנסאנס היהודית לעם היהודי עושר מחודש. (...) לכן הציונות לא יכולה להמשיך להיתפס כסך־אחד בלבד בתוך המפלגות היהודיות. השעה הגורלית, שהעם היהודי חווה עתה, דורשת השתתפות פעילה של כל חלקי היהדות בעבודה, מתוך ההבנה שזוהי ההבעה של רצונו של העם היהודי לחיות."
– אדולף ביהם, פילוסוף אוסטרי. 5634–5702
Böhm, A. (1916): Der Jude. Jüdische Positionen in Palästina. Seite 94. [תרגום: צ'יקו נויי]

"על רקע הכפרים הערביים העלובים, עם בקתות הטיט שלהם, נראים היישובים היהודיים כנאות מדבר של תרבות, עם רחובותיהם הרחבים, בתי האבן החזקים וגגות הרעפים האדומים שלהם. המתיישבים היהודים תרמו רבות גם לשיפור הטכני של החקלאות בארץ ישראל. הם היו פעילים במיוחד בעבודה במטעים: תפוזים, שקדים וזיתים. (...) היהודים היו החלוצים בהקמת מטעים חדשים; הם היו הראשונים לנטוע פרדסים, והם שהעלו את גידול התפוזים לרמה הקיימת כיום. יש יפעת אנרגיה רוחנית ביישובים, והתודעה העצמית היהודית מוצאת בהם ביטוי חזק יותר מאשר בערים. העברית תופסת תנופה במהירות כשפה של שימוש יומיומי. ברחובות שומעים את הילדים מדברים רק עברית; מן היישובים מתפשטת השפה אל הערים, ושם היא כבר ממלאת תפקיד חשוב."
– ארתור רופין, מייסד שותף גרמני של תל אביב. 5637–5703
Ruppin, A. (1908): Address to the Jewish Colonization Society of Vienna. February 7, 1908. [תרגום: צ'יקו נויי]

"היהודים הם אומה, ורוצים שיטפלו בהם כאומה. (...) הרוב המכריע של היהודים מרגיש באופן לאומי. כל הדור הצעיר, ואף הדור הבינוני, מביע בלהט את לאומיותו. והמחשבה להכחיש את לאומיותם היהודית לא פגה מעולם ממוחותיהם של יהודי מזרח אירופה, גם אם לא יכלו להפכה למציאות מעשית. (...) בעידן שבו כל העמים מדברים על זכויותיהם, היהודים צריכים לעשות אותו הדבר. הם אינם צריכים עוד לסמוך על סיוע זר או לבקש גאולה על ידי התחמקות. עיקרון זה הוא טיפשי וחסר תועלת, והוא רק מחזק ומעודד את היריבים. היהודים ישיגו את זכויותיהם רק אם ידרשו אותן כאומה."
– פוליטיקאי מורבי/אוסטרי. 5640–5705
Wiener Morgenzeitung. Heft 1277 (20.8.1922). Seite 2. [תרגום: צ'יקו נויי]

"בהדרגה מתחילה להיוולד בארץ ישראל קהילה חופשית. יש כוחות בלתי־צפויים הנכנסים לפעולה. כיפת הקרח הנוקשה של השנאה, של חוסר הכבוד, של אורחות חיים מצומקים ושל ערכים תרבותיים רעים, מתחילה להימס. בארץ אנו רואים כיצד שפת העם העתיקה מתמזגת במלמולו של הילד, כדי לעצב את אישיותו השלמה. (...) היהודי מגלה דווקא בארץ ישראל עקבות של כוח פנימי, שכמו המגע של אימא־אדמה משפיע עליו כעל הענק אנטאיוס. וכוחות אלו חיוניים להעניק לחייו הפרטיים עמידות ופוריות."
– ארנסט מולר, אנתרופוסוף אוסטרי. 5641–5715
Emunah (1912): Heimkehr: Essays juedischer Denker. Seite 1. [תרגום: צ'יקו נויי]

"אי אפשר להכחיש שהייתה בקרב היהודים שמירה על טוהר גזעם יותר מאשר אצל רוב העמים האירופיים, ושגורל אבותיהם קבע, כמעט בדרך של ברירה טבעית וירושה טבעית, את ייחודם של הצאצאים וחיבר את היהודים לקהילה טבעית. אך לא רק קהילה של דם הייתה כאן, אלא גם קהילה של מסורות ונכסי תרבות שכרכו חבל דק סביב היהודים. הייתה להם שפתם, הייתה להם אידאולוגיה חזקה, והיו להם ערכיהם המיוחדים, שכבר הבחינו בינם לבין המון העמים שבתוכם חיו. תרומתם לעיצוב גורל העמים שבתוכם חיו הייתה מועטה, מלבד בתחומי החיים הכלכליים, החברתיים והפוליטיים. שהרי אולי סחרו איתם, אך לא חיו איתם; היה להם גורל משלהם, הייתה להם היסטוריה משלהם — ולכן גם הייתה להם תרבות משלהם."
– אוטו באואר, שר החוץ של אוסטריה הגרמנית. 5642–5699
Hilferding, R. (1907): Marx-studien. Seite 368. [תרגום: צ'יקו נויי]

"בגלות אין לעמנו אפשרות אחרת אלא פירוק והתבוללות, ודבר זה איננו רצוי בעיני העמים האחרים, והוא גם בלתי־אפשרי בכל מקרה, בעקבות גורמים רבים שנמשכו מאות שנים. לאהוב זרים ולחקות אותם אינו מיטיב עמנו. האלטרנטיבה היחידה לפיזור בגלות היא ריכוז לאומי בארץ ישראל."
– נחמיה דה לימה, בנקאי ומנהיג ציוני וסוציאליסטי הולנדי. 5643–5700
נחמיה דה לימה (1915): העם הנודד. [תרגום: צ'יקו נויי]

"הנס האמיתי של ארץ ישראל הוא היהודי השולט בעבודת הפרדסים והגינות, עבודת השדות והכרמים, עבודת המחצבה והנמל, עבודת המים והחשמל, עבודת התעשייה והמלאכה, עבודת הדרכים והשמטאות, סוג כזה של יהודי, שהגלות מעולם לא יצרה. (...) ארץ ישראל הייתה מקום הולדתו של העם היהודי. כאן עוצבה זהותו הרוחנית, הדתית והפוליטית. כאן השיג לראשונה מדינה; כאן יצר ערכים תרבותיים בעלי משמעות לאומית ואוניברסלית; וכאן נתן לעולם את ספר הספרים הנצחי. (...) בארץ ישראל נקלט לא רק מספר גדול והולך של יהודים, אלא גם נולדת אומה יהודית חדשה. יש יהודים וקהילות יהודיות בארצות רבות, אך בארץ ישראל מתגלה תופעה חדשה וייחודית: אומה יהודית, על כל תכונותיה, משאביה, מאפייניה ושאיפותיה הלאומיות. לאומיות זו נובעת מהיסטוריה ארוכה ומקשר רצוף עם אדמת אבותיהם במשך שלושת אלפים וחמש מאות שנה. במהלך מאות השנים, פלשתינה, שתמיד הייתה ותמיד תהיה ארץ ישראל בעיני העם היהודי, נכבשה ונשלטה בידי עמים זרים, אך אף אחד מהם לא ציווה עליה את דתו הלאומית כשם שהעם היהודי עשה. העם היהודי בארץ ישראל מושרש לא רק בהיסטוריה אלא גם בעבודה החיה של בניין המדינה וצמיחת העם. (...) אין לנו סכסוך עם העם הערבי. להפך, אנו מאמינים עמוקות שהאינטרסים והשאיפות של העם היהודי ושל העם הערבי משתלבים ומשלימים זה את זה מבחינה היסטורית. מה שאנו עושים בארץ שלנו, בארץ ישראל, הוא לחרוש מחדש את האדמה; להגדיל את יכולת העיבוד; לפתח חקלאות מודרנית, תעשייה, מדע ואמנות; להעלות את רמת הכבוד של העבודה; להבטיח שוויון לנשים; לחזק את שליטת האנושות על הטבע; ולפתח ציוויליזציה המבוססת על שוויון בני אדם, חירות ושיתוף פעולה עולמי. אנו מאמינים שכל אלה הכרחיים ומועילים לשכנינו הערבים, בדיוק כפי שהם חיוניים לנו."
– דוד בן-גוריון, ראש ממשלת ישראל (מפא"י). 5646–5734
Baron, J.L. (1996): A Treasury of Jewish Quotations. Page 227.  [תרגום: צ'יקו נויי]
Ben Gurion, D. (1947): Speech in General Assembly of UN. May 8, 1947. [תרגום: צ'יקו נויי]

"אנו היהודים שואפים לגאול את עצמנו ממצב ה'טמאים' שלנו. אנו מבקשים לחם, עבודה, חירות וכבוד אנושי. אנחנו רוצים להשיג אותם על ידי ליבוע מן המצב הבלתי־תקין שאליו ההיסטוריה דנה אותנו: מצב של חוסר בית וחוסר קרקע. במשך יותר ממאה שנה הקדישו הטובים שבנוער שלנו את מלוא האנרגיה שלהם לחידוש מרכזנו הלאומי לשעבר בארץ ישראל. (...) גם בארץ ישראל עצמה הייתה רמה גבוהה יותר של ציוויליזציה מזו שמצאנו כאשר דורנו התחיל לשוב לשם. שרידי טרסות בהרים, בתי הכנסת המרהיבים שנחפרו בכפר נחום ובבית אלפא, סימני מערכת ההשקיה הקדומה: כל אלה מעידים על כך. במשך מאות שנים של התדרדרות, של מלחמות ושל דיכוי, הידרדרה ארצנו למצב של עקרות וריקבון. אבל זה לא שבר את רוחם של החלוצים שלנו. בכל מקום שבו ניתנה להם הזדמנות, הם בנו כפרים משגשגים וערים משגשגות. בכל מקום שהאדמה הייתה ביצתית, הם ייבשו אותה; ובכל מקום שהאדמה הייתה עקרה ויבשה, הם שאבו מים ממעמקים נסתרים. הם גרשו את קללת המלריה. (...) במקומות רבים, שבהם היו רק חול ואבנים, החלו שוב לפרוח יערות ירוקים של ארץ־ישראל העתיקה. בארץ ישראל וסביב ארץ ישראל אנו משתחררים מן הכובד המוסרי שנוצר על גבנו במשך מאות שנים של התפתחות בלתי־יציבה. החזרנו לעבודה הפיזית את כבודה וקדושתה. חזרנו למושג היהודי האמיתי, והעמוק האנושי, של התלמודאים. (...) כל משקיף בלתי־משוחד שביקר בארץ ישראל, כל תלמיד הגון של השאלה הזאת — כולם הגיעו למסקנה שתנועתנו לא פגעה בשום מובּן בעם הערבי; להפך: רוב האוכלוסייה הערבית הרוויחה מן ההגירה היהודית מבחינה חברתית, כלכלית ותרבותית. (...) בהיסטוריה החדשה, הציונות היא הדוגמה הראשונה להתיישבות שאין בה יומרה אימפריאליסטית או רצון לשלוט באיזשהו חלק מהאוכלוסייה."
– חיים גרינברג, הוגה דעות מולדובי-אמריקאי. 5650–5714
מכתב לגנדי, 1937. [תרגום: צ'יקו נויי; המשפט הראשון והאחרון מאת: עלילונה]

"בתוכי יש כמיהה בלתי נשלטת לארץ ישראל, חזקה כל־כך עד שאני זר גמור כאן באירופה. (...) אני חווה את המזרח מנקודת המבט של יהודי (...) שהוא מודע לחלוטין לערך המוצא המזרחי שלו, לערך הדם האסיאתי שלו."
– אויגן הפליך / משה יעקב בן גבריאל, סופר אוסטרו-ישראלי. 5652–5726
Dubnov, A. & Harif, H. (2021): Zionisms. Roads Not Taken on the Journey to the Jewish State. [תרגום: צ'יקו נויי]
Harif, H. (2013): Asiatic Brothers, European Strangers Eugen Hoeflich and Pan-Asian Zionism in Vienna. [תרגום: צ'יקו נויי]

"אנחנו העם היהודי, יכולים לשמור על כבודנו דרך מעשה מוסרי. אנחנו זוכרים את כל אלה שסבלו מסטיגמת היהודים. העולם מזכיר לנו כי אנחנו השייכים להם, שאנחנו יהודים. ואנחנו עונים: כן, זו הגאווה וההוד שלנו, שאנחנו יהודים!"
– רוברט ולטש, עיתונאי ועורך פלסטיני-בוהמי. 5652–5743
Baron, J.L. (1996): A Treasury of Jewish Quotations. [תרגום: צ'יקו נויי] 

"מאז חורבן העצמאות שלנו בידי הרומאים לא הפסקנו לגור בארץ הזאת לאורך כל הדורות. היו כאן מושבות יהודיות משמעותיות, והרוח היהודית נשאה פירות ייחודיים. בדרך זו, הארץ הייתה לא רק ערבית אלא גם יהודית; לא רק כזכות היסטורית אלא גם בהווה. אך מה שמושך את ארץ ישראל אלינו (...) הוא אהבתנו לארץ הזאת. (...) הארץ שייכת לאלו המפרים אותה בכוח אמונתם ובעבודת ידיהם, כדי שיוכלו לחיות כאן. ארץ ישראל, בשטח של כ־27,000 קמ״ר, גדולה מדי ביחס לאוכלוסייה הנוכחית של 700,000 נפש. מעט מאוד אנשים ישנם; אין תעשייה שיכולה לתמוך במספר גדול של עובדים; החקלאות פרימיטיבית; ומרחבים עצומים אינם מנוצלים. בשל כך, ארץ ישראל זקוקה להגירה המונית כדי שתוכל להגשים את מלוא הפוטנציאל שלה, הן למען האנושות והן למען הכלכלה העולמית."
– הנס קון, פילוסוף והיסטוריון אמריקאי-בוהמי. 5652–5732
Iggers, W. (1992): The Jews of Bohemia and Moravia. A Historical Reader. Page 240. [תרגום: צ'יקו נויי] 

"בארץ ישראל יראה העולם מה שהעם היהודי – השרוי בהשראת התקווה לחידוש ביתו הלאומי לאחר מאות השנים הארוכות של חסר בית, ונסמך על הכבוד ועל המילה המובטחת של הקהילה הבין־לאומית – השיג בתוך שנים מעטות, כנגד כל הסיכויים והאתגרים הבלתי־אפשריים להתגברות. התפקיד היה עצום: ידיים לא מיומנות, אמצעים דלים, קשיים מכריעים. הארץ הייתה ריקה וענייה, והיא הוזנחה במשך מאות שנים; והבניין התרחש בתקופה צרה בין שתי מלחמות העולם ההרסניות, שעה שהיהדות האירופית הרוסה וענייה. עם זאת, חלקו של ההישג החלוצי של העם היהודי בארץ ישראל זכה לשבחים הגדולים ביותר מכל העולם. ומה שנבנה שם, בחזון חברתי ובאידיאליזם אנושי, הביא ברכה, לדעתנו, לא רק ליהודי ארץ ישראל אלא גם לערבים ולקהילות הלא־יהודיות האחרות. (...) אנחנו עם עתיק, ואף כי התאכזבנו פעמים רבות לאורך הדרך הארוכה והקשה, מעולם לא התייאשנו. מעולם לא איבדנו את האמונה בריבונות ובניצחון הסופי של עקרונות מוסריים גדולים. בשנים הטראגיות האחרונות, כאשר כל משפחת ישראל נהפכה לפונדק של כאב, לא יכולנו לשמור על מה שבנינו, אילו לא שמרנו מאז ומעולם על אמונתנו הבלתי־מעורערת בניצחון האמת. דווקא באמונה החזקה הזאת ובתקווה הגדולה הזאת אנו מבקשים לשתף אתכם פעולה במשימה שאתם התחלתם לבצע. העם היהודי שייך למשפחת העמים הזאת. אין ספק שהעם היהודי זכאי לחופש לאומי ולעצמאות, בדיוק כמו שאר העמים אשר נציגיהם יושבים כאן. היהודים היו בעלי בריתכם והביאו את קורבנותיהם לקורבנותיכם כדי להשיג מטרה משותפת. נציגים של העם היהודי בארץ ישראל צריכים לשבת במרכזכם. אנו מקווים שנציגי העם, שנתן לאנושות ערכים רוחניים ונצחיים, השראה אנושית וטקסטים קדושים, ושמשחזר את חייו הלאומיים במולדתו העתיקה, יתקבלו בברכה במוסד האצילי של האומות המאוחדות בקרוב. (...) ארץ ישראל תהיה קטנה, אך עם ישראל יהפוך אותה לגדולה. לא בשפע שטחים, אלא במעמד ובקו הזכות; גורלו יגיע לכלל הגשמה. ואליקסיר הגאווה שלהם יזוקק לא מתוך שלטון ולא מתוך גבולות מרחיקים, אלא מן הבניין הנאמן והמומחה של חברה טובה."
– אבא הלל סילבר, רב אמריקאי. 5654–5724
Hillel Silver, A. (1947): Speech in General Assembly of UN. May 8, 1947. [תרגום: צ'יקו נויי]
Baron, J.L. (1996): A Treasury of Jewish Quotations. [תרגום: צ'יקו נויי]

"התופעה הגדולה ההיסטורית של החזרה היהודית לארץ ישראל היא ייחודית, כי המצב של העם היהודי כעם חסר בית, שהוא בכל זאת מחובר למקום הולדתו בנחישות בלתי שבירה, הוא ייחודי. (...) אין ערבים שקיבלו מהגרים יהודים, ואין התיישבות יהודית על חשבון הערבים. היהודים לא באו ככובשים של מישהו. הם באו מתוך יוזמה פרטית. הם נשאו את עצמם ואת אחיהם; והם עשו את זאת בזכות מעשה ידיהם ועל חשבון אף אחד. כל חלקת אדמה שאנו חרשנו, קנינו ולקחנו מן השממה ומהחורבן. שום דבר לא נגזל: לא בית אחד, לא עבודה אחת. כמות עצומה של עבודה, ועושר ושגשוג הוכנסו אל האוכלוסייה הערבית. (...) הם באים לארץ ישראל לא כדי להיאבק נגד העולם הערבי, אלא כדי לחיות בשלום איתו. הם אינם מאחז של שליטה זרה. שאיפתם היא לשלב את עצמם במבנה המודרני של אסיה המתחדשת. הם עם אסיאתי עתיק שחוזר לביתו. ובאותו הזמן, הם מבקשים לתרום לעבודה הגדולה של בניית הגשר בין אסיה המודרנית לבין שאר העולם. הם דורשים את הזכות, שהיא הזכות הטבעית של כל עם על פני האדמה: שככל שיותר מהם יחיו יחד בארצם, יוכלו לפתח בחירות את הציוויליזציה שלהם, לתרום לאוצר המשותף של האנושות, ולהיות אוטונומיים ועצמאיים. הם אינם יכולים לוותר על זכות זו, והם פונים אל מצפון משפחת העמים כדי להשיג זכות זו."
– משה שרת‎, ראש ממשלת ישראל (מפא"י). 5655–5726
Sharett, M. (1947): Speech in General Assembly of UN. May 8, 1947. [תרגום: צ'יקו נויי]

"משחר ימיו היה המפעל הציוני בארץ חדור אמונה ששלום ושיתוף-אמת בין עמי המרחב אפשריים, והם מבטאים את האינטרס האמתי של העמים ומאווייהם. אמונה זו אתנו עד היום. (...) .צבא הגנה לישראל הוא כוח לוחם אדיר ,כפי שנוכח העולם לדעת ,על שום רמתו הגבוהה, משום שמפקדיו וחייליו מעולים ,ומעל לכל ,משום שבלב כל חייל ומפקד פועמת שליחות האומה בארצה .צה"ל הוא צבא העם. כשהוא נלחם/ העם פולו נלחם. כשהוא נלחם, ניבטת בו ההיסטוריה היהודית על תקופותיה .כשצבאנו נלחם, לא רק על חיי העם הוא נלחם/ אלא על גאולתו. העם עמד במבחן משום שהיה מלוכד ,משום שבשעה הגורלית ידע לרכז את מאמציו ולפעול כאיש אחדי העם עמד ממבחן. מאות אל*י בני נוער ועולים, מפעילותם ובשלי­ חותם הקטנה והגדולה ,כל אהד לפי גילו ולפי יכולתו ,הוכיחו כי שורשיהם בארץ שורשי נצח הם. התרשמתי מאד לראות בנסיעותי בדרכים ,בערים ובכפרים ,ילדים ממלאים שקי חול ועושים כל מלאכה אחרת שיכולים לעשות .הוכח שרוחו של העם נובעת מן התחיה הרוחנית של המדינה. ראינו בעליל כי לא רק קיבוץ גלויות אנו כאן ,אלא עם עתיק­חדש ,עם מלוכד ,שקם וחושל בכור האש לישראל אחת ,מכל שבטי ישראל ומכל שרידי הגלויות והקהילות ,הם בניהם ובנותיהם אשד ככר נולדו כאן בארץ .קם עם הנכון לכל מאמץ ולכל הקרנה למען הבטח ייעודו. מדינת ישראל עמדה במבחן כאשר ידעה שהיא נושאת עמה את תקווה העם היהודי כולו .בימים אלה חושלה שוב אחדותו של עמנו."
– לוי אשכול, ראש ממשלת ישראל. 5656–5730
הישיבה המאתיים-ושישים-ושתים של הכנסת החמישית יום שני, ב' בתמוז תשכ"ג (24 ביוני 1963).
הישיבה המאה­ושמונים­ושלוש של הכנסת השישית. יום שני ,ד' סיון תשכ"ז. (12 יוני 1967 ).

"אנחנו רוצים ליצור אכרות יהודית שהיא מצורפת לאדמה. איננו רוצים לנצל עבודה ערבית. (...) שאיפתנו היא להגדיר בית לאומי ליהודים. אנחנו האומה היחידה בעולם בלי מדינה. (...) ארץ ישראל היתה שממה כאשר הלכנו שמה. (...) למרות שהיהודים תרמו להתקדמות האנושות בכל מקום שבו הלכו, זאת איננה ייחודיות לבני הגזע היהודי. חצי העולם היום מושפע כך מהמחשבה ששלחו היהודים בעוד הם אומה בארץ ישראל. (...) אנחנו כמו צמח תלוש החסר את שורשיו ועודנו חי מקטעע. אנחנו רוצים לרכוש מה שאבדנו. הערבים אינם עתידים להפסיד דבר. אנחנו יכולים להתפשר איתם. אין הבדל בין הפועל הערבי לפועל היהודי."
– סידני סילברמן, חבר פרלמנט בריטי. 5656–5729
From Louis Fischer papers. Poona, March 8, 1946. [תרגום: צ'יקו נויי]

"החיים של העם היהודי, שאותם הוטל עלינו לשמור, הם החיים של עם המופיע בתוך עולם העמים כסימן חיים של האל. אנחנו העדים של אלוהים, ולכן המשימה הפשוטה של השמירה היא משימה רוחנית של העם היהודי. (...) אם אנחנו שומרים עין על ארץ ישראל כארץ הגירה ושמחים שליהודים יש אדמת פלסטין תחת רגליהם — אנו מעשירים מציאות יהודית. זה אינו המימוש של אידיאל פוליטי, אלא קיום הבטחה."
– הרב איגנץ מייבאום, תיאולוג אוסטרי. 5658–5737
Maybaum, I. (1938): Der Morgen. [תרגום: צ'יקו נויי]

"לכל יהודי יש בנשמתו ניצוץ מן האור של אלוהים שבשמים, שנועד להאיר את הדרך בזמנים קשים. וכאשר נראה שהוא אבוד ואין לו דרך החוצה, הניצוץ מתפרץ ומאיר לו את הדרך. זהו כד השמן הקטן, המתגלה לנו מעת לעת כדי להציל את היהודי בשעות של ייאוש ולהאיר את חייו בזמנים נואשים."
– שלום נח ברזובסקי, האדמו"ר מסלונים. 5672–5761
JNS.org (2015): Birthright Israel Projects it Will Surpass 500,000 Trip Participants This Year. In: The Algemeiner. APRIL 28, 2015 4:01 PM. [תרגום: צ'יקו נויי]

“The [Geneva] Convention prohibits many of the inhumane practices of the Nazis and the Soviet Union during and before the Second World War - the mass transfer of people into and out of occupied territories for purposes of extermination, slave labor or colonization, for example. The Jewish settlers in the West Bank are most emphatically volunteers. They have not been ‘deported’ or ‘transferred’ to the area by the Government of Israel, and their movement involves none of the atrocious purposes or harmful effects on the existing population it is the goal of the Geneva Convention to prevent.”

– Eugene V. Rostow, American legal scholar. 1913 – 2002 AD 

Rostow, E.V. (1990). In: Baker, A. (2011): The Settlements Issue. Distorting the Geneva Convention and the Oslo Accords.

"Fill a sack of dust, fulfill your duty to the longing of the murdered seed, and spread it in Jerusalem so that it blooms there. Amen. (...) On the same sea, Halevi abandoned his Spanish home, and his Zion-longing, whose flame I inhale, will alsp master your kingdom, you volcanic ruler! And the waves become sunny-quiet, the shattered temples are rebuilt. The Galilee soars opposite me, six million suns reflected in its dew. Were I not at one with you here, breathing joy and woe, were I not ablaze with the land, volcanic land in its birth-throes, after being sacrificed, there, were I not reborn with the land, whose every pebble is my ancestor - no bread would nourish me, no water cool my gums, till I would perish, turned gentile, and my longing would come on its own! (...) Is this the tiny great land beyond measurement? Is this the land of the prayer book? Is this the soil of prophecy, where even death is not real? (...) Dusty lips! They will be revived with the Jewish wine - of willed dreams. My daughter Rina told me: in kindergarten a new flower is blooming, we call it: medina (state). (...) Opposite both of us, the Dead Sea. A sail. Approaches the shores of Judah. A rain, white and blue, is a pilgrim. Gushing spray, a blessed peace here. And hand on shoulder, both of us in pure silence,. Attentive to one another's thoughts: The Dead Sea shall no longer be dead,. But a sea of death will remain in the heart. The hills of Judah and the plains are astonished, astonished: A spring rain, white and blue. We bless its crowns!"

– Abraham Sutzkever, Belarusian-Israeli Yiddish poet. 1913 – 2010 AD

Sutzkever, A. (1948): Geheymshtot. & Shturem af di vasern bay krete. [Translated by Justin D. Cammy].

Sutzkever, A. (1952): In fayer-vogn. [Translated by Ruth R. Wisse].

Sutzkever, A. (1961): Gaystike erd. [Translated by Justin D. Cammy].

"הציונות היא אינה יותר ואף אינה פחות מאשר תחושת העם היהודי למקור ויעוד במולדת שקשורה באופן נצחי לשמה. הציונות היא גם מכשיר בכל מקום שהעם היהודי מחפש הגשמה אוטנטית של עצמו."
– אבא אבן, שר החוץ הישראלי ושגריר ישראל באו"ם (המערך). 5676–5763
חיים הרצוג (1979): הציונות וגזענות. [תרגום: חיה תלמי].

"הציונות היא הביטוי המודרני של המורשת היהודית העתיקה. הציונות היא תנועת השחרור הלאומית של עם, אשר הוגלה ממולדתו ופוזר בין אומות העולם. הציונות היא גאולתה של אומה עתיקה מגורל טראגי וגאולתה של ארץ מעזובה בת דורות. ציונות היא החייאת לשון ותרבות עתיקה, שחזון השלום האוניברסלי הוא מערכיה הראשיים. ציונות היא התגלמותה של רוח חלוצית סגולית, של כבוד לעבודה ושל ערכי אנוש נצחיים; ציונות היא יצירת חברה, שעם היותה בלתי מושלמת עדיין, היא מנסה לממש את מיטב האידיאלים הגבוהים ביותר של הדמוקרטיה-הפוליטית, החברתית והתרבותית – למען תושבי ישראל, ללא הבדל אמונה דתית, גזע או מין. בסיכום: ציונות היא מאמץ מתמיד ובלתי-נלאה להגשים את חזונם הלאומי והאוניברסלי של נביאי ישראל."
– יגאל אלון, ראש ממשלת ישראל (העבודה). 5679–5741
נאום בעצרת האו"ם, 1975.

“The reestablished state of Israel became a homeland for Jews who survived Hitler's slaughter, as well as those who fled Arab lands as well as others in which they had been persecuted. Despite all of those difficulties, Israel has absorbed hundreds of thousands of Jews over the past five decades, and has become a thriving multicultural democracy that holds a special place as a strong ally of our own nation. The special relationship that we in our nation share with Israel is based on democratic values, common strategic interests and moral bonds of friendship and mutual respect. Israel is a strong and trusted friend and is an important strategic partner.”

– Benjamin A. Gilman, American Representative (GOP) from New York. 1922 AD 

SENSE OF CONGRESS ON 50TH ANNIVERSARY OF FOUNDING OF MODERN STATE OF ISRAEL. April 28, 1998 - House (Vol. 144, No. 49).

"In Israel, a land lacking in natural resources, we learned to appreciate our greatest national advantage: our minds. Through creativity and innovation, we transformed barren deserts into flourishing fields and pioneered new frontiers in science and technology. (...) Israel has little land, even less water and no oil. But we became a start-up nation through hi-tech and hard work. (...) Israel, essentially a desert country, has achieved remarkable agricultural yields by applying science to its fields, without expanding its territory or its water resources. (...) In history, Judaism has been far more successful than the Jews themselves. The Jewish people remained small but the spirit of Jerusalem went from strength to strength. (...) Slings, arrows and gas chambers can annihilate man, but cannot destroy human values, dignity, and freedom. Jewish history presents an encouraging lesson for mankind. For nearly four thousand years, a small nation carried a great message. Initially, the nation dwelt in its own land; later, it wandered in exile. This small nation swam against the tide and was repeatedly persecuted, banished, and down-trodden. There is no other example in all of history, neither among the great empires nor among their colonies and dependencies - of a nation, after so long a saga of tragedy and misfortune, rising up again, shaking itself free, gathering together its dispersed remnants, and setting out anew on its national adventure. Defeating doubters within and enemies without. Reviving its land and its language. Rebuilding its identity, and reaching toward new heights of distinction and excellence. The message of the Jewish people to mankind is that faith and moral vision can triumph over all adversity. The conflicts shaping up as our century nears its close will be over the content of civilizations, not over territory. Jewish culture has lived over many centuries; now it has taken root again on its own soil. For the first time in our history, some five million people speak Hebrew as their native language.” 

– Shimon Peres, Belarusian-Israeli President of Israel (Kadima). 1923 - 2016 AD 

Peres, S. (2012): Two states for two peoples. In: Los Angeles Times. June 18, 2012 3:50 PM PT. 

Israeli FM Peres' Speech Upon Receiving the Nobel Peace Prize - English (1994)

Medved, J. (2016): Dare To Dream - How Shimon Peres Helped Found The Start Up Nation. In: HuffPost. 30/09/2016 11:30am BST.

Shimon Peres’s speech at US Congress. 26 June 2014, 7:23 pm.

"מאז שובנו אל הארץ, הקמנו בה לא רק כפרים וערים, לא רק בתי חרושת, רפתות, חנויות ובסיסי צבא, אלא גם משטר דמוקרטי ומערכת תרבות וחינוך גדולה... חוללנו גם נס תרבותי ייחודי – השבנו לחיים את שפתנו, את השפה העברית. (...) אנחנו ושפתנו חיים. אנחנו, שהתנערנו מן האפר, והשפה- שהמתינה בתכריכים של מגילות התורה ובין הדפים של סידורי התפילות- חיים. השפה שנלחשה רק בתפילה, שנקראה רק בבתי הכנסת, שהושרה רק בטקסים דתיים, שנזעקה בתאי הגזים בתפילת 'שמע ישראל'- קמה לתחייה. (...) בשפה הזאת, שבגולה שוחחנו בה רק עם אלוהים, אנחנו משוחחים בארצנו זה עם זה. (...) והנס הוא גדול שבעתיים, שהרי אילו היו חים כיום ישעיהו הנביא, שלמה המלך וישו הנוצרי, הם היו מבינים את מה שאני אומר, ממש כשם שאני ובתי ונכדי מבינים את דבריהם, שנאמרו ונכתבו ונשמרו באותן מילים מלפני שנים."
– עזר ויצמן, ראש ממשלת ישראל (העבודה). 5684–5765
ויצמן, עזר. כ"ד בטבת תשנ"ו, 16.1.1996 (נכתב על ידי מאיר שלו, פורסם בידיעות אחרונות, 16/1/1996, כ"ד בטבת תשנ"ו).

"We forget where we came from. Our Jewish names from the Exile give us away, bring back the memory of flower and fruit, medieval cities, metals, knights who turned to stone, roses, spices whose scent drifted away, precious stones, lots of red, handicrafts long gone from the world (the hands are gone too). Circumcision does it to us, as in the Bible story of Shechem and the sons of Jacob, so that we go on hurting all our lives. What are we doing, coming back here with this pain? Our longings were drained together with the swamps, the desert blooms for us, and our children are beautiful. Even the wrecks of ships that sank on the way reached this shore, even winds did. Not all the sails. What are we doing in this dark land with its yellow shadows that pierce the eyes? (Every now and then someone says, even after forty or fifty years: 'The sun is killing me.') What are we doing with these souls of mist, with these names, with our eyes of forests, with our beautiful children, with our quick blood? Spilled blood is not the roots of trees but it's the closest thing to roots we have."

– Ludwig Pfeuffer / Yehuda Amichai, German-Israeli poet and author. 1924 – 2000 AD

Amichai, Y.: Jews In The Land Of Israel. From: All Poetry.

"The story of the greatest miracle of our times, an event unparalleled in the history of mankind [is] the rebirth of a nation which had been dispersed 2,000 years before; (...) the story of the Jews coming back after centuries of abuse, indignities, torture, and murder to carve an oasis in the sand with guts and with blood (...) – fighting people, people who do not apologize either for being born Jews or the right to live in human dignity. (...) To be a Jew is to belong to an ancient and honorable race. It is to be strong with a strength that has outlived persecutions. It is to be wise against ignorance, honest against slander, peaceful against violence."

– Leon Uris, American author. 1924 – 2003 AD

Schroeter, L. (1979): The Last Exodus.

Second quote attributed to him by Bookey.app.